top of page
pinkerfeld%20rechavia_edited.jpg
Haaretz building_new.jpg

Ha'Aretz Project, Tel-Aviv 1994

val%2015_edited.jpg

   Adon Melech Ben-Zion Building 1932 & Dr. Berlin Building 1933

  

     Homage to Valeska Gert and Jacob Pinkerfeld

● Room Installation + external wall | squeegee, oil-tempera, class-chalk on         walls. Space measures: ca. 3.00 x 6.00 x 5.50 m.                                               Text: handwritten on external wall | class-chalk, industrial color on plaster          wall. Same text included in 'The Militia Dreams', D.C.A.C., Washington 94.

●   Whitewashed when the show was closed.

●   'Ha'Aretz' Building (The historical newspaper home) | Tel-Aviv,                                       Tel-Aviv in the Tracks of the Bauhaus         

      Curator: Rachel Sukman

●    Assistants: Guy Ben-Ner, Doron Salomons.

●    Photography: Noa Streichman 

 

 

 ● The story of  Adon Melech Ben-Zion Building 1932 & Dr. Berlin Building          1933: 

   A letter to a beloved girl who left the country. Written by a Tel-Aviv man, an       Israeli wars handicapped, one-eyed limbless, a maniac with a craze for           symmetry who spends his time in front of a window brooding the imaginary

   joint of two buildings.

 ● The female figure on inner walls: Valeska Gert, 1892-1978.

     A Berlin-Jewess satirical cabaret actress, singer, dancer, and writer. In her      defiant eccentric style, her use of mask-like grimaces, and by the complex      articulation of her body, Valeska Gert created grim portraits of her time.            'Tod' (Death'), and 'Danses Surrealistes' are among her well-known                  creations. She collaborated with Eisenstein and Renoir, wrote articles for         'Die Weltbühne', and 'Der Berliner Tagezeitung', and performed in many          Avant-Garde plays and films the important of which were 'Ein                            Sommernachtstraum' (1925)in which she played Puck, 'Die Freudlose

    Gasse' (1925),('Cheerless Lane'), and 'Tagebuch einer Verlorenen' ('Diary        of a Lost Girl') in1929. Between 1922-1930 she worked with Bertholt                Brecht playing in his cabaret 'Die Rote-Zibebe', in 'Dreigroschenoper'              ('Three Penny Opera'), and in 'Wir sind ja sooo Zufrieden' ('Yes We Are            Sooo Satisfied'). She founded several cabarets, among them the 1932 

    'Kohlkopp'. In 1933 she had run from the Nazis to the United States where      she lived on the welfare of the Jewish Refugees Committee and worked as      a plate cleaner and nude model. Between 1941-5 she finally managed to        found and run 'The Beggar Bar'. The 'Hexenkuche' ('The Witches Kitchen')      was founded on her comeback in Berlin in 1950. A living legend in the            '60s, she worked with Fellini ('Giulietta degli Spiriti'), Fassbinder, and                Volker Schlondörff.

 ●   Valeska Gert wrote four different autobiographies.

 ●   Squeegee-painted postures of Valeska Gert are scattered all over three          of the installation's inner walls. The sources are still photos from                        'Kupplerin' ('The Matchmaker') 1925, and 'Salome' her independent 1923        creation where she is seen in one of her famous gestures holding the                imaginary head of John the Baptist between her hands.

 

 ●  The buildings on inner walls: Jacob Pinkerfeld, 1897-1953

 

   Modernist architect and a researcher. Jacob Pinkerfeld grew in Galicia. He studied mathematics and architecture in Vienna, was compelled to drop out when drafted into the Austrian army, and he arrived in Palestine in 1920 with the Shomer Hatzair pioneers. There he worked in the reclaiming of the Zichron Ya'acov marshes and had fallen ill with pneumonia and malaria. He returned to Europe and in 1925 graduated from the Vienna Technical High Institution, as an Engineer-Architect. That same year he returned to Palestine and for a short period of time worked in the Mandatory Department of Public Works, subsequently opening an independent office where he started developing his plans for public and rural construction gaining shortly a central position among the architects of the Kibbutz Movement. Pinkerfeld planned numerous farmhouses, agricultural training farms, culture halls, nurseries and kindergartens, institutional and kibbutz dining rooms, as well as memorials and gravestones, and also furniture and installation accessories when the occasion arose. The Hannah House in Tel-Aviv, the dining room of Kibbutz Merchavia, and the Berl Katznelson House in The Tel-Aviv Workers Quarter № 6 are of his finest works. Pinkerfeld was a Viennese Modernist and a leftist.

    In his youth, Pinkerfeld started to develop his interest and theories questioning the possible identity of Jewish craftsmanship and architecture. In the '40s, shortly prior to the extermination of the European Jews, he was summoned by President Ben-Zvi to carry out vast research of the synagogues of Europe, the Mediterranean, and the Middle East. His expeditions started in Italy (1939), expanded to the central and eastern European countries, and then he traveled to Aden (1949) Bagdad, and North Africa (1954). He measured, photographed, and documented painstakingly dozens of synagogues and Jewish cemeteries, and had laid the base of a Jewish-Islamic Architecture comparative study. His huge archive had become the infrastructure of the Tel-Aviv Diaspora Museum.

    In 1943 Pinkerfeld conducted an exhaustive study on synagogues in Palestine and started to publish his academic essays, as well as articles directed at a wider audience.
   After the establishment of the State of Israel, he worked in the Department of Antiquities. He prepared plans for conservation and reconstruction of historical sites, such as Megido, the Monfort, the ancient synagogue of Bar-Am as well as many Islamic sites. He participated in the excavations of Hamat Gader, Korazim, Meron, and Beit Shearim. In 1950 he founded and stood at the head of 'Ganza', the Society for Jewish Craft, which later became the Tel-Aviv Museum of Ethnography and Folklore. In 1956, during an exploration tour in Ramat Rachel, Pinkerfeld was shot and killed from gunshots fired by the Jordanian Legion.

   He was the brother of the poet Anda Amir –Pinkerfeld and became Golda Meir in-laws.

 ●       In 1993 a friend of mine had found the private Pinkerfeld archive in a               dump in one of Wadi Ayalon dikes, few meters from my studio at the                 time.  We brought up in the studio about dozen cases in which were                 hundreds of manuscripts, accomplished and un- accomplished                       architectonic plans, photographed models, letters, countless                             architectural photos, precious historical documents, and thousands of             negatives from all of his travels.  Parts of this material were wasted                   away. We located the family and delivered the cases to the Givat                       Ha'Viva Archive of the Kibbutz Movement. 

 ●      The squeegee-painted buildings seen in the installation, as well as the              drawings of architectonic elements were all modeled on documents                   found in Pinkerfeld's archive. The Children-Home of Kibbutz                             Merchavia appeared previously in the first 1992 installation in the Tivon             Memorial Center, a year before the strange arrival of the archive on my             doorstep. The Tel-Aviv Promenade Cite, an unknown project                             of Pinkerfeld, designs and photographed plaster models of which I                   found in one of the cases are squeegee-painted on the central wall.                 Pinkerfeld was very loyal to the modernist doctrine, and his                               constructions were innocent of Orientalism. However, the surprising                 domes  set that he had envisioned for the cover of the promenade                   structures reveals the immense curiosity he had for the Islamic                         mosques and Khans along the coast, like the Sidni-'Ali Khan which he             studied too.

●       Pinkerfeld sketches were useful for me in other two installations done               earlier in 1994 in Washington: The Militia Dreams, and The Roof and the           Ink Bottle of J. Pinkerfeld

    בניין אדון מלך בן-ציון 1932 ובניין ד"ר ברלין 1933 

 

    הומאג' לולצקה גרט וליעקוב פינקרפלד     

 

 ●  הצבת חלל: אולם + קיר חיצוני לו | מגב, טמפרה-שמן, גיר-כיתה על קירות.

     מידות חלל: ca 3.00 x 6.00 x 5.50  מ'.

     טקסט: (על הקיר החיצוני) בלוק בכתב יד | גיר-כיתה, צבע תעשייתי על קיר גבס.

     (נכלל גם בהצבה ה'מיליציה חולמת', ב- די.סי.אי.סי, פרוייקט ואשינגטון 1994 )

 ●  סוייד בתום התערוכה.

 ● בניין ה'ארץ' (ההיסטורי) | תל-אביב.  תל-אביב בעקבות הבהוהאוס

    אוצרת: רחל סוקמן

 ● אסיסטנטים: גיא בן- נר, דורון סולומונס.

 ● צילום: נועה שטרייכמן.

 

 ●  הסיפור של בניין אדון מלך בן-ציון 1932 ובניין ד"ר ברלין 1933:

    מכתב אל נערה אהובה שעזבה את הארץ. נכתב בידי איש תל-אביב, נכה מלחמות         ישראל, חסר גפיים ובעל עין אחת בלבד, משוגע לסימטרייה המבלה מול החלון והוגה       חיבור דימיוני בין שני בניינים.  

 

 ● הדמות הנשית שעל הקירות הפנימיים: ולצקה גרט, 1978-1892.

       שחקנית קברט סאטירי, זמרת, רקדנית וסופרת יהודיה-ברלינאית. בסגנונה                  המתריס, בשימוש שעשתה בהעוויות, דמויות מסכה, ובשפה הגופנית המורכבת              שפיתחה, יצרה ולצקה גרט דיוקנאות מרים של זמנה. 'Tod' ('מוות'),ו'מחולות                סוראליסטים' הן מן המפורסמות שביצירותיה. היא עבדה עם איזנשטיין ועם רנואר,         כתבה מאמרים עבור 'Die Weltbühne'('תאטרון העולם'),Der Berliner  T

    'Tagezeitung', ('העיתון היומי של ברלין') והופיעה במחזות אבנגארד וסרטים

   רבים, בהם; 'Ein Sommernachtstraum' (1925) ('חלום ליל קיץ' בו שיחקה את            פוק), 'Die Freudlose Gasse' (1925), ('רחובות ללא שימחה'), ן-'Tagebuch

   einer Verlorenen' ('יומנה של נערה אבודה') ב- 1929. בין 1922-1930 עבדה

   עם ברטולד ברכט ושיחקה בקברט שלו Die Rote-Zibebe ('התינוקל'ה האדומה'),

   ב- 'Dreigroschenoper' ('אופרה בגרוש') וב- 'Wir sind ja sooo Zufrieden'

   ב-1931 ('כן, אנחנו מאאאוד מרוצים'). היא הקימה קברטים משלה ביניהם                    את'Kohlkopp'  ('איגוד ראש כרוב') ב-1932. ב-1933 ברחה מהנאצים לארה"ב,            והתפרנסה מקצבת הסעד של ועדת הפליטים היהודים, עבדה ברחיצת צלחות

  ודיגמנה עירום. בין 1941-5 הצליחה להקים בני-יורק את  'The Beggar Bar'(בר           הקבצן). ה- 'Hexenkuche' ('מטבח המכשפות') נוסד עם חזרתה לברלין ב-1950.         כאגדה חיה בשנות ה-60 עבדה עם פליני ('ג'ולייטה של הרוחות'), פאסבינדר, קלאוס       קינסקי  ושלנדורף.

 

 ●  ואלצקה גרט כתבה ארבע אוטוביוגראפיות שונות בתכלית.

 

 ●  פוזות של ולצקה גרט בציור-מגב  מפוזרות על שלושת הקירות הפנימיים של ההצבה.       חומר העזר כלל תצלומי סטיל מתוך  'Kupplerin'('השדכנית') 1925, ו-Salome''           ('שלומית') 1923, יצירה עצמאית שלה בה היא נראית באחת ממחוותיה המפורסמות       כשלומית האוחזת בידיה את ראשו המדומה של יוחנן.

 

 ●  הבניינים שעל הקירות הפנימיים: יעקוב פינקרפלד 1897 - 1953

   ארכיטקט מודרניסט וחוקר. גדל בגאליציה, למד מתמטיקה וארכיטקטורה בוינה והוכרח לעזוב ולהתגייס לצבא האוסטרי. ב-1920 הגיע לפלשתינה כאחד מחלוצי השומר הצעיר ומארגניו, עבד ביבוש ביצות בזכרון וחלה במלריה ובשחפת. פינקרפלד חזר לטכניון של וינה וסיים אותו ב- 1925 בתואר מהנדס-ארכיטקט. באותה שנה חזר לפלשתינה, עבד זמן קצר במחלקה לעבודות ציבוריות של הממשל המנדטורי, ופתח משרד עצמאי בו החל לפתח תוכניות לבנייה ציבורית וחקלאית. תוך זמן קצר הפך לאחד הארכיטקטים המרכזיים של התנועה הקיבוצית. הוא הקים חוות הכשרה חקלאיות, אולמי תרבות, בתי-תינוקות ובתי-ילדים ובנה חדרי- אוכל רבים גם במגזר העירוני. כן בנה מרכזי הנצחה ומצבות זכרון, ואף תיכנן רהיטים ואביזרי אינסטלציה. מן המפורסמים שבבניניו בית-חנה בתל-אביב, חדר-האוכל של קיבוץ מרחביה, ובית ברל כצנלסון בשכונת פועלים מס' 6 בתל-אביב. בנעוריו החל פינקרפלד לפתח עניין ותאוריות לגבי זהותה האפשרית של אומנות וארכיטקטורה יהודית. בשנות ה-40, זמן קצר טרם השמדת יהודי אירופה, מונה על ידי הנשיא בן-צבי לחקור את בתי הכנסת של אירופה, אגן הים התיכון והמזרח הקרוב. מסעות המחקר שלו התחילו באיטליה (1939), נמשכו בארצות מרכז ומזרח אירופה, ואח"כ בעדן (1949)ובגדאד, ובצפון אפריקה (1954). הוא ערך מדידות מדויקות, צילם ותעד עשרות בתי-כנסת ואלפי קברים והניח את היסוד למחקר השוואתי עם אריכיטקטורה איסלאמית. הארכיון הענק שבנה שימש מאוחר יותר כתשתית האוסף של בית-התפוצות בתל-אביב. ב-1943 ניהל פינקרפלד מחקר מקיף על בתי הכנסת של פלשתינה ופירסם חומר אקדמי, כמו גם חומר פופולרי. לאחר קום המדינה עבד במחלקת העתיקות בשימור מבנים. הוא תיכנן את שיחזור ושימור אתרי מגידו והמונפורט, ואת הכנסייה העתיקה של ברעם, כמו גם אתרים איסלמיים רבים. הוא השתתף בחפירות חמת גדר, קצרים, מרון ובית-שערים, ב- 1950 יסד וגם עמד בראש 'גנזה', חברה לאומנות יהודית, שהפכה אחר-כך למוזיאון לאתנוגראפיה ופולקלור בתל-אביב. ב- 1956 בעת סיור מחקרי ברמת רחל נורה פינקרפלד בידי לגיונר ירדני. פיקרפלד היה אחיה של המשוררת אנדה עמיר-פינקרפלד ומחותנה של גולדה מאיר.

 ●  ב-1993 מצא ידידי את ארכיונו של פינקרפלד מושלך במזבלה באחת התעלות של           ואדי אילון, מטרים ספורים מן הסטודיו שלי באותו זמן. העלינו לסטודיו כתריסר               ארגזים ובהם מאות כתבי- יד, תוכניות ארכיטקטוניות ידועות וגנוזות, מודלים                   מצולמים, מכתבים, אינספור תצלומי ארכיטקטורה, דוקומנטים יקרי מציאות ואלפי           תשלילים מכל מסעותיו. חלקים מן החומר הזה היו במצב של רקבון. איתרנו את              המשפחה והעברנו את החומר לארכיון התנועה הקיבוצית בגבעת-חביבה. 

 

 ● ציור המגב של הבניינים הנראים בהצבה, כמו גם מרבית האלמנטים הארכיטקטונים          הרשומים בה מעובדים ע"פ דוקומנטים מתוך ארכיונו של פינקרפלד. בית-הילדים של        קיבוץ מרחביה צוייר גם קודם לכן בעבודת הקיר הראשונה מ-1992 במרכז ההנצחה        בטבעון, שנה לפני הגעתו המוזרה של  הארכיון אל פתח דלתי. מתחם הטיילת של          תל-אביב, פרוייקט מגרה לא מוכר של פינקרפלד אשר תרשימים ומודל גבס מצולם          שלו מצאתי באחד הארגזים, צוייר במגב על הקיר המרכזי. פינקרפלד היה נאמן מאוד      לדוקטרינה המודרניסטית ובנייתו חפה מאורינטליזם, אולם מערך חיפוי הכיפות                שתיכנן עבור מבני מתחם הטיילת מגלה את העניין העצום שהיה לו במסגדים                  המוסלמים ובאכסניות הדרכים שלאורך החוף, כמו החאן של סידניאלי, שגם אותן חקר.

 ● תרשימיו של פינקרפלד משמשים גם בשתי הצבות נוספות שנעשו בתאריכים סמוכים: 'המיליציה חולמת', ו'הגג ובקבוק הדיו של י. פינקרפלד', 1994, D.C.A.C ואשינגטון.

installation views to enlarge

bottom of page