השדרה המרכזית   

 

                                                                                         

זמן לאמנות, תל-אביב, 13  דצמ. 2002| הצבה 3 קירות | טקסט מצויר  

שיבת ציון - מעבר לעקרון המקום | מנהל אמנותי ואוצר ראשי: ד"ר גדעון פרידלנדר-עופרת   

 

                                                                              

 

יקירתי, בעוד ימים אחדים יחגגו למקס נורדאו יום הולדת -70- - ואת תמיד צודקת. מכל אלה שהזכרת, במיוחד - קרופוטקין - - פרט לכך, אני מרגיש כמוך; לשם מה לשרטט תוכניות אם אפשר לכתוב נובלה או מחזה דרמטי?! ממילא את הכל מחריבות המלחמות, וכאשר אלה נכשלות בתפקידן, פוערים אוקינוסים או ההרים את לועם- - פעם אחת אומר לך  מלב אל לב, אהובתי הארכיטקטית, אַת המצפון, המצפן והצפון, אבל אמרי לי, איך נפלנו למקצוע המתועב הזה?!  לואיזה, אני שונא, מתעב, שותם כל נפח ואפילו כל התנפחות זעירה מעל לקרקע שיש לה יומרה גדולה מזו של החפרפרת - - התחלתי, אני כותב כשבועיים ומבטיח לך כי "חדשות משומקום" יחויר אל מול הטקסט שלי. אנשים ישתוממו, לא יאמינו, כל-כך מושלמת תהיה עיר הגנים שלי. אני מתכנן זוג הורים, ילד ופקיד שעורך להם סיור לרגל ביקורם המשפחתי- - ב'נורדאו'. כך נתבקשתי שיקראו לעיר הזו. הפקיד שלי יודע הכל, מהתוכנית הכללית ועד למפרטים החיצוניים והפנימיים של כל בית. הוא גם פטפטן; הוא יצטט את מותזיוס, את אבנעזר, הוא יודע בעל פה את קרופוטקין-- שלא לדבר על קאופמן, אופנהיימר, ווליאם מוריס והרצקה-- העיר שלי מתפתחת דו-קומתית במישור, על רשת רחובות. הגגות יהיו שטוחים ואני מוותר על העיגול, יקירתי, נורדאו שלי לא תהיה עיר עגולה כי גם את הקו המושלם, את ה'רכבת' שדהרה בין הגבעות, את טור הבתים שאהבתי כל כך, תקעו, לא כן? אמרי לי את, לואיזה, הראית מימיך אידיאליזם אסתטי נעלה יותר מזה שהציע אופנהיימר בטורי הבניינים שלו?! גג אחד לכולם; כמה זול ובר-תכנון זה היה, הגילוי המושלם של מהות הרפורמה החברתית כולה-- תמונה כל-כך יפה, טור - - בעלי ההון התפתלו, יתד של ממש תקעו בלב שלהם - טור! ומה נשאר מכל זה, "אדמה חופשית בגרמניה"? במו ידיהם הלכו אנשי "עדן" והחריבו את כל הבניינים בעלי הגג השטוח תוך פחות מחמש שנים מאז שהקימו את המושבה. 'עדן' שלהם נראתה להם פתאום כמו אוסף קופסאות עלוב-- ליבם נמחץ בם מגעגועים לעצמם; קורות, צריחים, גמלונים ורעפים. עדן תהיה 'עדן', רק אם תדמה לאוראניינבורג, אמרו ועשו; מיד יצרו חוק נגד גגות שטוחים. חוק אחד קטן וגורלה של "עדן" נחרץ עוד לפני מלחמת העולם הראשונה ---במקום לשכלל את הרפורמה העדנית שאותה הגישו להם אופנהיימר ולילינטאל השתקעו בשיפועי הגגות והמשיכו בריבות,במיצים...ברטבים למיניהם, ועד מהרה גם דבקו בקרקע במן אהבה מבהילה שאינני רוצה לחשוב עליה כלל, לאן זו מובילה?  אני לא בטוח, לואיזה, אבל זה החשד העמוק שמלווה אותי כי במעבר מתכנון יהודי א-ציוני על אדמת גרמניה, לתכנון יהודי ציוני על אדמת פלשתינה לא יתעשתו הבונים או ממשיכיהם לעתיד מוצלח יותר. את ודאי היית מהמרת על מדליית שינקל שלי-- על כל פנים, כדי להבטיח את עצמי, מראש, אני מרכיב כיפות על כל מבני הציבור-- אני לא יכול לכתוב בלי לחייך, אני לא רוצה לכתוב בלי לחייך-- קבלי אותי כפי שאני, לואיזה. צריך גם שיהיה נתיב מרכזי מגודר וסימטרי עד הפרט האחרון, מבנין ועד למספר השתילים בכל ערוגה מקבילה, שיקשור בין כל מבני הציבור האלה ויוליך עד למגדל הגבוה בקצה המסלול. אם אבד לנו המעגל ואבדה לנו הרכבת, יקירתי, בכמה אשליות עוד נאחז? אבל לפחות נותרה לנו הסימטרייה! מלבד זאת, ב"עדן" היה מגדל, גם אני רוצה מגדל. בכל הנוגע לשאר אני עם הבחור שחזר מנברסקה. גם את, לואיזה, לכי על הסיפור היפה על היהודי שיצא את לונדון וחזר אל לונדון בלי אף יבלת אחת על אף שכל כך התאמץ להיעשות כמצוות אביו איכר בנברסקה. נכון, איכר לא יצא ממנו, אבל בקצרנות הוא התמחה, ולבסוף, לגודל חרפת אביו, גם כתב! ולא רק שנכשל כליל בתירס, גם ארכיטקטורה למען האמת, הוא לא למד מימיו! בחור חביב, לואיזה! והרי אמרתי לך כבר את דעתי בענין השלפוחיות--  האווארד אבנעזר זה האיש ואני בעקבותיו. אחרי שראיתי איך הוכשל אופנהיימר בגרמניה גם אני מתנגד בהתנגדות מוחלטת לכל צורה של שלטון צנטרליסטי, ולכל סוג אחר של כפייה. זה מה שמדבר אלי ברעיונות של אבנעזר; גם אם עיר חלומותיו עגולה לייאש ומבחילה מקרוסלה - הוא העריץ מדוזות - אני בטוח -  לעולם, לעולם לא תמצאי באף דיאגרמה שלו ויתור על יוזמה פרטית! המתאר תמיד קשוח והסימטרייה רודנית, אבל תמיד - חופש. כל אחד יכול לבנות את הבית שלו. אל תשאלי אם יבינו את זה במשרד היפואי,כי לא יבינו. שם עוד נעולים על עיגולים ו'רכבות'- - ושאר אידיאלים שאבד עליהם הכלח, מזמן-- אגב, אבנעזר העיר ביובש מעשי מאוד, ויותר מפעם כי העיגול טוב ויפה בעיקר לדיאגרמות ואין בו כל צורך ממשי-- אך, גם לכך אין כל חשיבות, לואיזה. הרי למזלנו איש לא יבנה את נורדאו שלי. ישארו רק הפקיד הקרופוטקיני הנחמד שלי והילד ששואל שאלות לענין. אלף נשיקות על פיך המהפכני, מהר, לפני שאת מולקת את ראשי מעל כתפי. עד-עולם, אלכסנדר "נוד-קום" שלך