בניין מלך בן-ציון 1932 ובניין ד"ר ברלין 1933            

     

 בניין ה'ארץ' | תל-אביב, ינואר 1994 | תל-אביב בעקבות הבהוהאוס | אוצרת: רחל סוקמן

 הצבה בת 5 קירות |  מגב, טמפרה-שמן, גיר-כיתה על קירות

סיפור: טקסט בלוק בכתב יד | גיר-כיתה, צבע תעשייתי על קיר

(נכלל גם בהצבה ה'מיליציה חולמת', ב- די.סי.אי.סי, פרוייקט ואשינגטון 1994 )

 

​

אהובתי, איפה את עכשיו? מתי תגמרי כבר להסתובב בעולם ולחפש אהבה? אני סופר מרצפות רחוב. בצד יש לי שלושה עמודים של מרצפות בטון אפורות, שלמות, חדשות, שטוחות, רבועות, נטולות ריח כלבים, נקיות מכל הפרשה, בלי מסטיקים, בלי כתמי שומן, ובלי כתמים של פירות הושינגטוניה שעד שתגדל ותטנף, כלומר עד שצמרתה בלילה תרחש עטלפים שיחרבנו לשלשת סגולה, יעברו שלושים שנה. כשהצמרת תתנפנף בין חוטי החשמל, יבואו פקחים לכסח אותה וישאר הגזע. ד"ר ברלין, אם יחיה, יצטער בשביל גברת ברלין שמתה, וגם בשביל אשתו של אדון מלך בן-ציון שלא היו מרשות שיורידו את הושינגטוניה אחרי שלושים שנה, אבל לא בשביל העץ עצמו. המדרכה שלפני בנין מלך בן-ציון ובנין ד"ר ברלין הסמוך לו גמורה ורזרבה של מרצפות מסודרת בצד בשלושה עמודים. איש לא יזיז אותם משם, לעולם. מימין, מקביל בדיוק לפינת עמוד השער המטויח וצבוע לבן, עמוד בן ארבע מרצפות, נמוך, העמוד שלי, עליו אני יכול לטפס בקלות יחסית, אני יכול להתישב, יכול להשען על העמוד ולפקוח עין אחת על כל מי שידלג את שבע המדרגות עד למדרכה העליונה, הקצרה, המובילה לכניסת מלך בן-ציון, ועין שניה, לו היתה לי, הייתי שם על שבע המדרגות המקבילות המוליכות לכניסה של בנין ד"ר ברלין. אם היה לי כוח לסחוב, אם היו לי בכלל ידיים, הייתי יכול לסדר את ארבעת האריחים המושלמים הללו במרחק שווה בדיוק משני קצות עמוד השער. לולא היה באמצע עמוד לשערים, היו המדרגות של בנין מלך בן-ציון ובנין ד"ר ברלין גרם מעלות אחד רחב עם שער אחד רחב וכניסה אחת רחבה ואני הייתי איכשהו מכניס את הבטן ויושב לפניהן על עמוד הבלטות שלי בלי להשען בכלל. הייתי יושב זקוף, מטיל צל שחור על המדרכה הנקייה שלפני והייתי שומר. שני עמודי המרצפות האחרים הם גבוהים מאוד, גבוהים יותר ממעקי שני גרמי המדרגות הבנויים לבנים מטויחות וצבועות לבן והם מתחברים בזוית ישרה לעמודי השער. אם היו מסירים ארבע מרצפות, כלומר בדיוק את גובה העמוד שלי, היו העמודים הללו מתלכדים עם גובה המעקים ויוצרים את המשכם הרציף כך שבדיוק במחצית גובה השער היה נוצר כסא נוסף, כסא גבוה פי שלושה מהכסא שלי ולו היו לי רגליים הייתי בקלות יכול להתיישב גם עליו ולנפנף בהן, אף שהייתי מאבד כך לחלוטין את השליטה בכניסה של ד"ר ברלין וכל אחד היה חושב שאני שומר רק את בנין מלך בן-ציון. מכל מקום, האריחים בשני עמודי הרזרבה הגבוהים מסודרים ברישול. לעולמים. איש לא טרח לישר אותם ולהצמידם בקצותיהם. איש גם לא טרח להצמידם למעקה הלבנים שמכאן הוא נמשך בקו ישר עד למדרגה השביעית מצד אחד ומצידו השני של עמוד השער הוא נמתח ישר עד קצה הרחוב. בין העמודים המרושלים הללו לבין המעקה נצברת רטיבות וטינופת, האפלולית שם קבועה, טורי נמלים פורצים משם בכל פעם לכיוון אחר. בסך הכל שישה-עשר אריחים בכל אחד משני עמודי הרזרבה הגבוהים והמרושלים. אפשר היה לבנות מהם שמונה כסאות קטנים ומדויקים לשמונה טיפוסים כמוני ויחד איתי, אני באמצע, היינו תשעה לשמור את בנין אדון מלך בן-ציון ואת בנין ד"ר ברלין. העיר חדשה, לבנה, נקיה ויפה. אנחנו שכוסחנו בקרבות, אפשר היה לפזר טיפוסים כמונו מסביב והכל היה שמור. אמך אומרת שעכשיו את בסינגפור. היא כותבת בשבילי ואנחנו שולחים למלון. תבלי יפה, גם בשבילי, ותדעי שאני נאמן לך לעולמים.