פחד וגבורה | 00:20:34 

תמר גטר, אוקטובר 2018

תצלומים מעובדים, תמונות סטיל, פוטאג' מצוטט, רצפים מצולמים, קטעי ציורים ורישומים, פס קול מעובד של גלי ים ושחפים, וכן שיר על קוזאקים בקולו של יורם גוז'נסקי. הרקדן בסוף היצירה הוא רישארד צ'יישלאק (Ryszard Cieslak) מהתיאטרון המעבדתי של ייז'י גרוטופסקי (Jerzy Grotowski).

 

ביימה, צילמה וערכה: תמר גטר,  2018

 

 

◄דוברת מתארת בשבעה סיפורים קצרים סדרה של סיטואציות עצמאיות היוצרות ביחד רצף מושגי-שירי העוסק בתנוחות

    פיזיות של פחד (קפיאה במקום, רעד, אלם, הלם וכו').

 

◄ארבעה סיפורים עוסקים בבעלי חיים ושלושה באנשים. ‎

 

◄הטקסט מדבר ומתאר תמונות על המסך ואחרות שאינן נראות. ההיפך מזה נמסר בתמונות נוספות, או חוזרות אך מעובדות    

    באורח שונה, מעוות, אשר באופן שבו הן עשויות ומשורשרות, הן אלה שמציגות, שמקדימות או מאחרות, את מה שהטקסט

    מספר או יספר בהמשך.

 

◄שבעת הסיפורים מפוסקים באנימציה פרימיטיבית העשויה מתצלום סטיל אחד בודד של גל צ'ונמי ענק המתנפץ אל חוף,

    וברצף צמוד לו של כף יד משחקת בכדור מתכת, מעין פנטומימה. המבניות הכוללת, סדר הסיפורים ותוכנם, מתערטלת

    באיטיות, ומתבררת לקראת הסוף.

 

◄הבהוב מהיר, התצורה האופטית הכוללת השולטת בעבודה זו, מציע קשר מסוים לחוויה של התבוננות בתמונות במונחים של

    שאלה על משמעות: מה מזמין מה; מה קודם, מה מעכב, מה מתאר, מה מאפשר, מה זוכר מה: התמונות את המילים או

    המילים את התמונות.

 

◄הזמן הדמיוני של היצירה, שילוב של זמן הווה, עבר וזמן מיתי, נובע מהתנועה הבלתי החלטית הזו. (גם הוא 'מהבהב'). ישנו

    הווה ההתבוננות הישירה כאשר הטקסט מצביע על תמונה קונקרטית המופיעה על המסך, וישנם כל שאר המרחבים, הזמנים

    והמקומות הספקולטיביים, הנדרשים לאפיון תנוחות הפחד המתוארות. ‎

 

◄מכיוון שאני גם כותבת סיפורים, סיפורים ללא ויזואליה, אולי ראוי לומר שעבודת הווידיאו משקפת במשהו איך עובד

    ה'אימאג'יזם' שלי במעשה הכתיבה של שיר או סיפור.