​

מחשבות אודות "גולם"  1974, סרט 8 מ"מ

 

גולם

  סרט 8 מ"מ   00:06:31:00

 

דמות מבצעת: מיכל נאמן

מיקום: רחוב המעורר 2, גבעתיים, סטודיו ישן (רפת לשעבר)

חפצים: פחם, פטיש, מסמר, סדין לבן

מצלמה ועריכה: תמר גטר

 

 

​

​

​

​

"גולם" צולם במצלמת 8 מ"מ כמעט בשוט אחד. הניסיון היה לאחד את משך הסצנה המצולמת יחד עם זה של זמן הצילום בפועל. קונקרטיות מסוג זה התרחשה לעיתים קרובות בקולנוע המטריאלי וב-Body Art ו-Performance Art שרווחו בתקופה.

 

בגבה אל המצלמה, מול קיר לבן מטויח מחוספס, ניצבת אישה בשמלה. היא מנסה לסמן עליו (משטח שאינו מתאים לקו ציור דק) עיגול מדויק ביד חופשית, ללא עזרת מכשירים. באותו אופן היא מנסה לאמוד את מרכזו, מסמנת אותו, וקובעת בו מסמר. היא כותבת את המילה 'גולם' מתחתיו, קושרת איליו חבל, מניחה סדין על ראשה וכורכת את החבל סביב צווארה עד שהוא נמתח כרדיוס דמיוני של המעגל. במצב זה היא עומדת דוממת.

 

'גולם במעגל' הוא השם העברי של משחק ילדים, אחת הגרסאות של המשחק 'תפוס אותי'. במשחק זה, ילד בעיניים מכוסות משחק את ה"עיוור" המוקף על ידי חבריו הבלתי נראים. בזרועות מושטות הוא מגשש אחרי מי מהם בעוד כולם מתרוצצים סביבו במעגל חומקים מתפיסה. הצעקות, מחיאות הכפיים והשירה המלווה מרדף כזה - יש לנו גולם במעגל - יוצרים סצנה של קלון כמו גם של שימחה לאיד. היא נובעת מהעימות עם דמותו של אידיוט - הגולם - המוחרם, זה שהוא חסר-מקום בסדר חברתי. המעגל הוא ביטוי צורני לכך והגולם הוא דימוי לזוועת הכישלון, אימה שכל ילד בתורו אמור לחוות ולהשתחרר ממנה גם יחד, בהתאם לקצב שינוי תפקידים מהיר של המשחק. המעגל שיוצרים הילדים איננו צורה מושלמת. אבל המעגל כרעיון הוא תיאור גרפי שוויוני של סדר חברתי אפקטיבי: לפחות תיאורטית, הילדים כולם ממוקמים באותו מרחק מהגולם שבמרכז. ישנו הוא ולעומתו, כל האחרים. המשחק מעורר וגם קובע סיכוי שגלום בסימטריה המושלמת של המעגל: במחיר האחד הארור מקבלים כל האחרים מעמד ראוי. מבנה זה מממש את הפחד ואת השמחה של משחק 'הגולם במעגל'.

 

בסרט "גולם" מה שנשאר מן המשחק היא סצנת ההשפלה בלבד, כאשר ההוראה כאן היא עצמית; הדמות מייצרת את העיגול בעצמה. גם עגול זה רחוק משלמות אבל הדמות מבצעת אותו כשהיא מסתכלת, גם מתקנת אותו על פי הערכה, והיא גם נשארת ב'תוכו', "מתעוורת" מרצון, (מכסה את הראש בסדין). שלא כמו במשחק הילדים שהיחלצות מלהיות גולם היא מטרתו, לדמות בסרט אין חילוץ. היא נקשרת אל הקיר וקופאת שם, מול העיגול. אפשר לומר שהיא בוחרת להיות הגולם.

 

 סצנת משחק הרחוב היא אופקית. בסרט המצב אנכי ודו-ממדי, שרטוט על קיר. להיות תקוע מול קיר הוא גם מקומו של הצייר. במובן זה הסרט "גולם" הוא מן דימוי מוקדם של בחירתי בחיי ציירת. העמידה מול התמונה עם הגב ל'עולם' מספרת משהו על הגורל של עשיית אמנות כהבדלות, פעולה אשר מקבלת על עצמה ל'היות גולם', אבל גם להיות בית גידולו של הפרפר והסיכוי האחר, הגדול, ליפה ולחופשי. העברית מציעה את העתיד הכפול בשם 'גולם'.

​