ALL RIGHTS RESERVED  כל הזכויות שמורות 

מבוא

​

    הטקסטים המוגשים כאן נולדו בזמנים שונים בין 1992 ו-2021 במפגשים שלי עם יצירות ויוצרים מתחומי האמנות הפלסטית ומתחומי אמנות אחרים.

האפשרות הממשית שנוצרה במפגשים כאלה הייתה להאזין באופן עמוק, להתמסר לשאלות שמטרידות אחרים ובכך לבחון את עצמי ואת דרכי. בחינה עצמית זו היא הציר היחיד  בספר המביא מחשבות על אוסף יוצרים כה שונה והטרוגני בכל רמה, יוצרים שגם ביניהם אין בהכרח זיקות, לא אמנותיות, לא דוריות. העסקתי עצמי בזמנים ושלבים שונים מאוד של יצירה, גם מן הבחינות של מעמדה הציבורי; יוצרים ידועים ושאינם ידועים, יוצרים מתקופות ומקומות שונים, בראשית דרכם או בסופה, יוצרים שפרשו או השתנו כליל.

   הכתיבה על אמנות עבורי היא גם ביטוי וגם צורה של רעות - היא צורת הרעות – וצורה זו מצידה יש לה משקל. זהו משקל לא מדיד אבל קיים ובעל תוקף רב בתוך המכלול שצר את דרכי האמנותית. אל מול מעשה היצירה עומדת היצירה לבדה, אבל הדרך אליו רצופה קולות ופנים אנושיים. תמיד הרגשתי שאני לומדת דברים בעלי משמעות חיונית עבורי מאמנות בוסרית או בוגרת ללא הבדל, מאמנים קרובים לי ורחוקים ממני גם יחד.

     הדחף היסודי לכתיבה הוא קיסמן של יצירות מסוימות מאוד, סודן, הזדהותי איתן, אבל עיקרה מונע אולי מן היסוד המאתגר שבעמידה דווקא אל מול סוגי רגישות, עמדות והעדפות שלא תמיד מובנים או קרובים לי, לעיתים אפילו כאלה שנטייתי הראשונה היא לדחותם.

     זוהי איפוא כתיבה שבשולי העבודה בסטודיו, כתיבה ללא פרוגרמה, ללא עניין במיון או סימון תרבותי, ללא הבחנה וללא עניין בהבחנה בין יוצרים 'גמורים' ליוצרים בהתהוות.  ספר זה איננו 'נבחרת' של יוצרים, אלא בפשטות: הוא דרך, דרכי, מסע, תהייה, תעייה. בכך, אני מקווה, יש בכוחה של אסופה זו להציג התפתחות איטית של השקפה אמנותית, לא אידיאולוגיה ולא צורה תיאורטית אלא תדר שחיי הולכים ומתכווננים איליו.  גם אם ספר זה איננו תיאורטי, מצאתי לנכון לכלול בו את מחשבותי המאוחרות על 'דלות החומר', טקסט וגישה פרשנית המשוקעים עמוק בסביבה התרבותית המיידית שבתוכה גדלתי.

 

  מרכזי לאסופה לפחות עניין אחד שבמבט לאחור על פני טווח השנים אני מזהה אותו בנסיון להתוות את פוטנציאל משמעותן של יצירות בסוג של מתן דין וחשבון מפורט על תהליכי עבודה, מודלים של עבודה והאמצעים והטכנולוגיות שמפיקים אותה. הדיון בטקטיקה של ייצור מציע דרך לתאר ולארגן מחדש את המבט בחומרי המציאות שלהן, ב'עולמן'. מהו ה'דימוי' ומהו 'תוכן' של יצירות נבחן כאן במושגים של פעולה ומחווה.  התוכן מוצג איפוא כארוע פנימי ליצירה, כתכונתה; סוג עצמיותה, ולא כמושא חיצוני לה או קודם לה, ולכן גם לא כדיעה או שיפוט על משהו מחוצה לה. מכיון שמצד היוצר עשיית היצירה היא תהליך של כוונה והתכוננות מדוקדקת בכל אספט של הופעתה – גילומה בחומר - הרי שגם בהילוך לאחור, השאלה איך עושים אותה, או איך עשו אותה, היא השאלה המכריעה. ארגון המשמעות של יצירות סביב מושג של פעולה מסיט את מעמדו המקובל של דיון תמטי או איקונוגראפי, ואולי גם חושף מספר כשלים קבועים המובילים סוג דיון כזה. למעט דיון או שניים בהבט היסטורי ואידיאולוגי, אסופת הטקסטים המובאת כאן מופעלת מן ההשתהות וההשתאות אל היחסים שמוביל היוצר בין מודל עבודתו להליכיה בפועל.

 

תמר גטר