סיפור רצח  ומשחקים, אוקטובר ‏1998 טקסט עבודת הוידיאו

                                                                                              

הבן אל אהובתו:                                   

זו בגידה, בובה.      

 

האב אל האם:

זו בגידה ורצח, אהובה.

 

הבן אל אהובתו:                                

אהובתי, פישלתי בגדול

 

האב אל האם:

הוא נפל הכי גרוע, אהובתי.

 

הבן אל אהובתו:    

מה הם חושבים, אהובה, שהם יציתו                   את הפטריוטיזם שלי?! אני המצאתי אותו. 

 

האב אל האם:

אהובתי,  הוא חשב שהוא  יצליח למכור להם

את הרעיונות שלו.

 

הבן אל אהובתו:   

הדאגת אותי נורא, יקירתי, אבל את לא האישה הקטנה והשברירית שחשבתי.

​

האב אל האם:

תקשיבי לי, אהובה, אל תנשוך את היד

שמאכילה אותך – זה מה שאמרתי לו – הוא

לא רוצה לשמוע.

 

הבן אל אהובתו:   

 

- - -

 

האב אל האם:

מהתחלה, זה מה שאמרתי, הוא לא  שומע.

אנחנו אבודים, יקירתי.

 

הבן אל אהובתו:   

אימא שלי, את יודעת, היא ידעה הכול,

מהתחלה.                                                                                         

 

האב אל האם:

- -  -

 

הבן אל אהובתו:   

מגיע  הרגע שצריך לחתוך את חבל הטבור,

אני אמרתי את זה. אני אוהב אותך

​

האב אל האם:

אהובה, מגיע הרגע שצריך לחתוך את חבל הטבור,

 זה מה שאני אומר.

 

הבן אל אהובתו:   

אימא שלי, אוי יקירתי,                                                                  

האב אל האם:

אל תתנהג כמו ה...

ולמה היית  מחכה עכשיו, יקירתי

 

הבן אל אהובתו:   

אימא שלי אמרה שאני נבל. אוי יקירה,     

 

האב אל האם:

אל תתנהג כמו הנבל שבסיפור. אמרתי לו, אהובה,

אמרתי את זה.

 

הבן אל אהובתו:

אהובתי שאלתי אותה, אז מה אימא, איך מתקדמת ארוחת הערב שלך, והיא אומרת לי: המוחות היותר טובים מתכתבים, בן.

 

האב אל האם:

את מלאך, את אישתי, את אהובתי, את  האימא של הבן שלי, והבן שלי הוא רוצח.

 

הבן אל אהובתו:

אהובה, מה יהיה איתנו?

 

האב אל האם:

מה יהיה אתנו, יקירתי?

 

הבן אל אהובתו:

נורא חבל שלא היית בשימוע, מותק

 

האב אל האם:

היקרה לי  מכל, על ערמה שלמה של ספרי תורה  הוא היה מוכן להישבע, הבן הארור שלך, עצמי ובשרי.

 

הבן אל אהובתו:

יקירה  אחת,

המוח שלי עף.

 

האב אל האם:

פישלנו בגדול, יקירתי, המוח שלו עף.

 

הבן אל אהובתו:

הכל ארוז בדינמיט, אהובה.

 

האב אל האם:

קחי את הרפואות שלך, יקירה,

זה ישמור שלא תרדי מהפסים

 

הבן אל אהובתו:

הייתה לי הנפילה הכי גרועה.

 

האב אל האם:

ראשית: מדינה.  שנית: הורות.

 

הבן אל אהובתו:

 - - -

 

האב אל האם:

הייתה לו הנפילה הכי גרועה,

יקירה.

 

הבן אל אהובתו:

מלאך, הייתה לי הנפילה הכי גרועה,

אני לא מתחרט.

 

האב אל האם:

- - -

 

הבן אל אהובתו:

אמא שלי,

אהובה.

 

האב אל האם:

את אם, ואת אשתי,

אהובה.

 

הבן אל אהובתו:

רק אמא שלי במחשבות שלי עכשיו,

ואת, אהובה, שתיכן הייתן לצידי.

 

האב אל האם:

אחת ויחידה שלי.

זאת הארץ שלנו

 

הבן אל אהובתו:

אני יודע את זה, אהובה.

 

האב אל האם:

חוק. אהובה.

 

הבן אל אהובתו:

אני נעשה נורא חכם, בובה.

 

האב אל האם:

חוק. אהובה.

 

הבן אל אהובתו:

זה הבלגן הכי גדול שהיה אי פעם, אהובה.

 

האב אל האם:

יקירתי.

 

הבן אל אהובתו:

אהובה, אני אף פעם לא אהיה גבר.

 

האב אל האם:

אהובה, הוא אף פעם לא יהיה גבר,

הבן שלך.