מפלצת כפולה

1996 - Sagacho Exhibit Space, Tokyo | מפלצת כפולה | הצבה קיר-רצפה 

טקסט מצויר | אוצרת, מנהלת: פרופ' קזוקו קוייקה, אונ' מוסאשינו לאמנות

​

​

יוזף היקר, קור כלבים. קודם, במאמץ קטן ובלי שיכפו עלינו למתוח צוואר, יכולנו איכשהו להציץ בין החריצים שבערמת גזעי העצים הענקית ולראות משהו. אבל עכשיו אטם אותה השלג כליל, והרוגז לגלות שמראה הרכס הצפוני מעל לגראז' נעלם כלא היה, טלטל אותנו כל השבוע מצד לצד. רק מרעש הגרזן של מקס נשברו אתמול אצל ג'ף שני אגרטלים ושלוש ידיים, לפי דעתנו - אבל ג'ף אומר שרעש הגרזן עמום, האוויר לח, וכי השבירה היא כתוצאה מן העצבנות הכללית והרשלנות שבה מתנהלים כאן העניינים. בכל אופן, יש לנו כעת 754 גזירי עצים ושמונה שקים מלאי שבבים, שאמורים להספיק להסקה לכל החורף. אבל משגעות אותנו שלושים המדרגות כאן. דע, כל עוד לא מטיסים אותנו הביתה - אתה מבין, ההרים האלה הם בכלל לא שלנו ולא נוגעים לנו כהוא זה - אנו זכאים לפחות להיות מסוגלים לצאת מהגראז' הרטוב הזה ולרדת למטה למטבח החם! לא מצליחים! לבד, עלינו להטות את הכיסא שלנו ל32- מעלות, להתגלגל על הרמפה עד לדלת כדי שנוכל להכות בה, עם הכתף, בזווית של 12 מעלות, אחרת היא לעולם לא תיסוב על צירה, זה בדוק. ואז, כשאנחנו בחוץ, כמו עכשיו, כדי לא להיתקע לנצח על הטראסה, עלינו לשמור תאוצה עד לראש גרם המדרגות השמאלי. זהו. כאן אנחנו תקועים. יושבים לנו בחוץ במינוס עשרים ומכתיבים את המכתב הזה בצעקות לגנן הקטן, שכמונו תקוע מאחורי החומה המפרידה בינינו על ראש גרם המדרגות הימני המקביל. היא כל כך ספוגה במים עד שלא שומעים כלום. ואתה כבר יודע בדיוק איך נכנס האבסורד הזה, לרווח את 15 המדרגות הימניות בארבעים סנטימטר, לראשו של ווילסון! זה מה שקורה כשחושבים יותר מדי על העבר, ויותר על מה שיש מתחת לאדמה מאשר על מה שנמצא מעליה, כשלא חושבים על אנשים. ולא מדובר בנו. שום ניתוח נוסף לא יעניק לנו שתי מערכות עיכול, או יצמיח את שאר האיברים שחסרים לנו. העסק הזה אבוד. נולדנו מחוברים בהירושימה ואין לנו טענות. עשינו מזה פרנסה וקריירה בינלאומית. אבל איך אמור ילדון, או אחד כמו הגנן שלנו, למשל, לרדת במדרגות האלה בלי לשבור את הראש? לפתוח מרווחים איומים כאלה רק בגלל ההשערה שמתחת עשוי להימצא גג של כנסייה?! והשיגעון: כביכול יש בכוחן של המדרגות הללו לחזק את הגג שלה, מבחוץ! במרווחים כאלה דווקא! שיפוע של איזה סיפון תקוע בראשו? אין לזה שום הצדקה אדריכלית! פרט לכך, למזלנו, בעירייה צוחקים על ווילסון ולא בקרוב נוצהר כאתר ארכיאולוגי. בינתיים המכון עומד, הגראז' עומד, הגנן שלנו מסכן, אנחנו אטרקציה ביולוגית על גלגלים, וצריך לפתור את בעיית המדרגות. כל פעם אנו נתקעים כאן בקור הזה, וחושבים בחימה על המדרגות מימין. לא שזה עוזר לנו לרדת בגרם השמאלי. בלתי הגיוני, אבל ספרנו וזו עובדה שמספר המדרגות כאן זהה, 15, בעוד שהרווחים ביניהן הם רק בני 15 סנטימטר. השאר הוא סולם. לאן נעלם גג הכנסייה? לא שזה משנה הרבה. אנו תקועים למעלה בין כה וכה, ואם מקס חוטב בגרזן, וג'ף מקשקש בכלים שלו, אין סיכוי שמישהו ישמע את הצרחות שלנו ויבוא לקחת אותנו. גמרנו עם אירופה ועם ווילסון ועם ההרצאות שלו, וגם המופע האווילי הזה שאנו עושים בשבילו, "פלאי הסימטריה האטומית", משעמם אפילו אותנו. הוא מורה עלינו במקל ואומר אינטליגנציה כפולה? הנה - הגותיקה! כל עמוד, אם הוא בתחשיב הנכון, יכול לשאת עליו מאסה עצומה. [...] ואז הוא מכה על הראשים שלנו ואומר [...] ועכשיו לעניין הצלעות. [...] וילסון משוגע על סימטריה, ועל הכנסייה הדמיונית הזאת הקבורה לדעתו בדיוק נמרץ מתחתינו. [...] הצלעות שלה, [...] הוא אומר כל בוקר בזמן שהוא מקיש בכפית על קליפת הביצה שלו, [...] הצלעות, המוטות והעמודים האלה, הם היו דרוכים כמו מיתר של קשת, ורק מהם אפשר וצריך ללמוד כל מה שיש ללמוד על פונקציונליות. [...] לדעתנו, אבל, נוסדה הגותיקה על פונקציה ולא על אסתטיקה או ליתורגיקה. כל בוקר מכריז ווילסון שהוא מודרניסט, דופק על הביצה שלו בכפית ומשתפך. [...] כך היה הבנאי הגותי מקיש בעמוד שלו, כדי לשמוע את המתח. [...] שוו בנפשכם קתדרלה מתוחה עד כדי כך שהיתה עונה על הקשה בצליל מוזיקלי. [...] זה המצב, יוזף. אפילו הכנסייה היא המודל הפונקציונליסטי העליון, עדיין ווילסון שוטה. ואנחנו לא צריכים לספר לך שהקשה על ביצה רכה לא מפיקה שום צליל מוזיקלי. אתה אמן גדול, היו לך דעות אחרות על פונקציונליזם ובכלל. אתה תעשה משהו בשבילנו.