top of page

תמי יקרה,

 

מה אומר לך, הרבה דקות עמדתי מול הידיים שלך, הידיים הירוקות, הידיים הלבנות, האדומות. ידיים חותכות מרחב במהירות האור (תנועה שהציור ממהותו לוכד ומקפיא), חותכות את הבד, פעמים עוברות שטות במי עובר, ידיים צוללות במעמקים, משהו מהלוויתן יש שם בכמה מהן; ידיים פאנטומיות, ללא עצם, או שלדיות או גמלוניות, זרות, מבליחות כמתוך צילומי רנטגן, פראיות. יש להן חיים משלהן (כמו שלוש הידיים המכשפיות שנועצות ציפורניים; אהבתי את משחקי הצלליות, יש שם גם הומור נדמה לי...),

 

דמויות חיה, ידיים של שעטה, של שיוט וריחוף,  מתעתעות (two rights), רוקדות, אבניות; ידיים שהם טוטם וחשבתי גם על ההתכתבות עם ידיים מתולדות האמנות (לא רק בריאת האדם של מיכלאנג'לו, גם הידיים של ירמיהו; דירר, פסלי הידיים המעוותות של רודן...; קתדרלה שלו שמורכבת משתי ידיים ימניות  (two rights ).

 

אוהבת מאוד את הרישום שלך,

... ואת הפורמטים הקטנים, האינטימיים ליד הבדים הגדולים.

מזל קאופמן 

31 אוקטובר 2024

bottom of page