0:4:23  12 ספטמבר 2011

       מכתבך הגיע פעמיים, מאשינקה. זה אומר שפעמיים אמרת לי לילה טוב. אולי מחשש...

   ואני אומרת לך לילה טוב בחזרה. ובעצם בוקר טוב, כי קמתי ואני לא מצליחה לישון.

 

 את יודעת, באחד הימים כתב לי יותם שהדברים שאני אומרת לאנשים שם הם מורכבים ונופלים, לכן, על אוזניים ערלות. שאלתי את עצמי אם כך אומנם הדבר. אני לא בטוחה. התחושה שלי הייתה כמעט הפוכה: לא שהתנגדו כי לא הבינו, או לא שמעו, להפך: התנגדו כי שמעו והבינו. כי ההבנה לא נעמה להם. זו הייתה הבעיה.

 

   יש דברים שאין להם מודרציה, שהם ממהותם, מאופניותם שאלה של או/או וכל ניסיון להעמיד אותם על מודרציה מבטל אותם, מנדף אותם; כמו שאדם הוא או חופשי, או לא חופשי. 'חופשי' זה עיקרון מוחלט, לא משהו מידתי. כשם שאדם לא יכול להיות מת במתינות, או נאהב ביישוב הדעת. וכך גם האמנות. היא ממשפחת המושגים האבסולוטיים וחייבת להשאר מושג אבסולוטי, כי אחרת הוא ריק, מעורפל וחסר כל תוכן ממשי, בדיוק כמו להיות 'קצת' חי, או 'קצת' חופשי או 'קצת' נאהב... יש דברים שהם או כן או לא וזהו זה. מההבנה הזו נובע רעיון האליטיזם. זה משהו שונה לחלוטין מן הפרשנות ה'מעמדית' שעשית לו. ולא שאין לזה מפרט אנושי. יש: קטגוריה של קהילה, או המון, איננה יכולה להכיל מושגים אבסולוטיים. מבנית זה לא נתון. כך מטבע האנושות. זו הסיבה שבגללה על החוזה להיות עיוור, על הנביא נסקל באבנים, על איש הרוח להיות משוגע, על הקדוש להצלב.

 

אולי מכאן את יכולה להבין טוב יותר את הספק שאני מטילה בניסיון לזווג אמנות ואזרחות...

 

ההיסטוריה האנושית הטיבה להבין את הפערים הבלתי ניתנים לגישור בין האופניות האבסולוטית והמידתית. לכן נוצרים מוסדות התיווך למיניהם, מהכנסיה, ועד המוזיאון. אבל לא הכנסייה ולא המוזיאון מרשים לעצמם ויתור על המושג האבסולוטי. נכון, הבורגנות ירשה את משמר האבסולוטי בתהליך חילון וקפיטליזציה ארוך וייצרה את הדגם החילוני של הנביא בדמות האינדיבידואל. אבל לא הכל חפצי! לא הכל קומודיטיז. זה מה שמרקסיסטים לא מבינים כשהם תוקפים מוזיאונים קפיטליסטים ואת ה'בורגנים'...

 

את הקצה הגבוה של כינוס הקהל אל האבסולוטי אפשר לראות ברובלב של טרקובסקי - כולם יחד עושים את הפעמון. אבל שימי לב, מאשה - זה כלי תהודה. כלי תהודה בלבד. הקדוש היה יחיד, יחידאי, והוא עונה, נצלב, מת וחזר לחיים כרוח, כעיקרון אבסולוטי.

עכשיו, אני אומרת: איזו קהילה במאה העשרים ואחת (לא בימי הביניים) יכולה ל'עשות ביחד' פעמון?! ומי הוא ה'יחידאי'? 

 

כל מיני פוסט מרקסיסטים מסוג בורדייה, המורים של אריאלה אזולאי, אנשים שאין להם שום נגיעה למטאפיזיקה, ואין להם שום קירבה לדת ולכן גם אפס גמור של קירבה לאמנות (כי גם האמנות הכי חילונית בעולם קרובה ממהותה לדת, כפי שהבין טולסטוי וכפי שהבינו ומבינים רבים אחרים) רק כאלה אנשים רדודים יכולים לפטפט על אמנות אזרחית...

זו קונטרדיקציה אין טרמס...

 

עוד מעט חמש בבוקר.

 

בוקר טוב

 

תמי