מיכל נאמן לתמר גטר בעקבות הנובלה "הלב הולך מהסוכר לקפה" 

01 פברואר   2012   08:31

 

--- ישבתי לקרוא- וקראתי בנשימה עצורה מההתחלה ועד הסוף. הסיפור שלך מרגש, "מהפך קרביים" (קרביים סמנטיות ופסיכולוגיות) כמו שאומרים למשל האנשים מהסיפור שלך, "פוצע",פשוט מרגש.
איך לאמר:כרונולוגיה של הגרוטסקי או גרוטסקה של הכרונולוגי..המונולוגים של ה"חברים" הזכירו לי את הפטפוטים הנואשים של הדמויות של דוסטויבסקי כמו ב"הבעל הנצחי" או "רשימות מהמרתף" וגם מלמולים נוסח בקט ואפילו מעין חנוך לוין, אבל זה בעיקר מקורי בתכלית ומעיק עד מאד:הדובר שכולו פרוטזות, הסתימות המנדנדת של החלומות,-("החלומות ושברם")-וההתגלויות שלכלום.ריכטר ופולקה.והמימד האוטוביוגרפי ששם ללעג כל אוטוביוגרפיה, כמו המנטרה של הסיפור:"שום דבר לא עולה בדעתי"...
עולה בדעתי:אם יש לך עוד סיפורים כאלו את פשוט חייבת לפרסמם בספר!~
בהתרגשות
מ.

 

כל המונולוגים האלו של רוח נכאה שלא מודעת לעצמה,וההתנהלות הזו של הטרוניה-תלונה של בעל הנפש הרוסית,המונולוג הזה של בעל הנפש (הרוסית) -כלומר, של אבותינו המתים ושלנו- פשוט נדהמתי.
את חייבת להוציא לאור אם יש לך עוד כאלה.