לאה אביטל על סאקרום , עצה 

From: lea avital מ

Sent: Saturday, November 3, 2018 11:33 PM

To: Tamar Getter

 


תמי הי, התערוכה שלך מעולה!!! והכל יושב מדוייק

 

הסרט הארוך, הקולאז מסמך עם שבעת הפרקים, כמו ניתוח לב פתוח, התחושה היתה שהסרט עשוי מפילמים, סרטי צילום (חומר חי) שהם הם הראייה עצמה. (כאילו הראייה כבר נמצאת שם)

הדימוי של הגל (שחוזר על עצמו) כמו עין שנפקחת ונמתחת עד שהופכת לחומר.

הסרט נראה כמו דיון פנימי בין הנראה למחשבה. הגלים - מעבר למחזוריותם, הם מחשבה רודפת ראייה, מתלבשת על הראייה אבל לפעמים הראיה מנצחת ואז עצירה.

ישנה הפרדה בין הטקסט לדימוי כמו הפרדה בין מתבונן למושא התבוננותו (הוא עצמו).

הסרט אדיש לצופים (בתוך קפסולה משלו) אך בו בזמן מודע שצופים בו. הוא אטרקטיבי.

 

הסרט בקומה השנייה הוא מופע פתיחה, ריקוד, מעשה אהבה, שירה. מפתיע ומרגש. מסעיר.

והצפייה בו הפוכה מהצפייה בסרט בעל שבעת הפרקים.

החלל האמצעי הוילונות שעוברים דרכן. האגן.

והארנבת בכניסה המוטחת בקיר בקומה הראשונה היא אבסורדית והכיתוב על הרצפה לא לעבור הוא הכרחי. משהו גם בגודל שלה על הקיר והמנוסה שלה שמאלה.

 

צריכה להגיע לצפות שוב

ומתי הספקת לעשות את כל זה...