בעקבות שני סרטים

It's a Wonderful Life     Frank Capra  1946                           

 Corpo Celeste       Alice Rohrwacher 2011                           

 

שיחה בין נורית דויד ותמר גטר   24 אוגוסט 2018

 

 

From: Nurit David

Sent: Friday, August 24, 2018 2:34 PM

To: 'Tamar Getter'

Subject: alice rohrwacher

 

זאת במאית איטלקיה צעירה שאהבתי שני סרטים שלה. היא זכתה השנה בקאן, אבל הסרט האחרון עוד לא זמין.

 

תמי: (כחול)  (נורית שחור)

תודה. אראה. מה שלום איצ’ה?

 

אתמול היה יותר טוב. היום לא דיברתי איתו.

 

הי תמי

התחלתי לראות שוב את הסרט של קאפרה בעותק ששלחת, אבל הצבע הפריע לי. אראה שוב את השחור- לבן שיש לי, ואז אדע מה אני חושבת על מה שאת אומרת.

את הסרט של אליס רורוואכר אני לא זוכרת בכלל, רק זכרתי שאהבתי. אראה אותו שוב בקרוב. ראיתי את שני הסרטים כשגרתי בחיפה. השני אולי קצת פחות טוב ועדיין הרשים אותי. אם תרצי אשלח לך.

 

כך שאגיב בהמשך.

עוד מעט נוסעת להלווייה של אורי.

 

נורית תודה על הסרט העדין-בוטה של אליס רורוואקר.

הבובות האלה שונות מאוד מהבובות היפניות... מה?

 

מעניין לי לזכור שמכול הבמאים האיטלקיים שחשבו על הבובות הקרדינליות – חוץ מפליני וטאביאני – דווקא מרקסיסט כמו פאוזוליני הוא זה שממש אהב אותן, בלי הסתייגות, כוונתי... בגלל שהוא אהב את אמא שלו... אפילו ב”בשורה עפ מאתיאוס” שזו ההבנה הכי פחות אלילית של ישו, יש שם קבלה עמוקה של ההדיוטות והצרכים שלהם בבובות.

 

לגברת ששלחת לי יש אבא גרמני... ועוד שמה רורוואקר (!) אז היא לא יכולה לאהוב אותן באמת, הגרמנים זה כמו יהודים דפוקים.... (או נשגבים??) אוהבים רק את האל הנסתר, הסתום, אבל בצורתו הזועמת... פוריוזו... האלוהים שלנו הוא לא פוריוזו, הוא פשוט נסתר ומתגלה רק בתורה, בשפתה,  ובקיום מצוות. אבל האל ה’גרמני’ הוא נסתר זועם... וכך עולה-גדולה מרתה מישו, וגם דמה הוא דם אמיתי... וסת של נערה מתבגרת. . .

 

הסרט יפה וגם מצחיק. לשיר "עם אנרגיה"... כל הילדים... הבלט... ואיך בלילה מכבים את אלוהים כדי לחסוך חשמל, ואיך כבול עץ הוא צף יפה במים...

 

לא אהבתי שקראת לסרט של פראנק קאפרה סרט ‘חמוד’. זה הרבה –הרבה יותר עמוק וגדול מ’חמוד’. ורק מאמין איטלקי-אמריקאי יכול להמציא ולהתעקש על זן כזה של אידיאליזם. קיצוני, מופרך עד כדי התבזות ושובר לב. צריך הרבה אומץ לב ואצילות נפש בשביל חרתא כזו.  וזה, אפרופו בובות...  אמריקה של פרנק קאפרה זו בובה. וזה מבלי לומר עדיין מילה על איזה מן קולנוע מדהים זה, התנועה, הזרימה, הקצב, העריכה הגאונית... וג’ימי סטיוארט שאומנם ‘רק’ שחקן (אף שהייתה לו גם קריירה צבאית חשובה במלחמה בנאצים) אבל הוא מהאנשים הגדולים מאוד והנערצים, כמו אורי אבנרי והסנטור ג’ון מקיין, וכמו היפני המטורף מהסרט הכביר ההוא ששלחת...

 

מה זה בובות קרדינליות? לא הצלחתי למצוא באינטרנט מלבד מותג של בובות. לגבי האל היהודי, דווקא נחשב לזועם גדול, אפילו זועם בכל יום: בעברית שהיא יחסית דלה במלים נרדפות יש המון מלים לזעם. אֱלֹהִים שׁוֹפֵט צַדִּיק וְאֵל זֹעֵם בְּכָל-יוֹם - תהלים

הִנֵּה שֵׁם-יְהוָה בָּא מִמֶּרְחָק בֹּעֵר אַפּוֹ וְכֹבֶד מַשָּׁאָה שְׂפָתָיו מָלְאוּ זַעַם וּלְשׁוֹנוֹ כְּאֵשׁ אֹכָלֶת – ישעיהו

עַל-כֵּן חָרָה אַף-יְהוָה בְּעַמּוֹ וַיֵּט יָדוֹ עָלָיו וַיַּכֵּהוּ וַיִּרְגְּזוּ הֶהָרִים וַתְּהִי נִבְלָתָם כַּסּוּחָה בְּקֶרֶב חוּצוֹת בְּכָל-זֹאת לֹא-שָׁב אַפּוֹ וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה - ישעיהו

כִּי-תֹאמַר אֱדוֹם רֻשַּׁשְׁנוּ וְנָשׁוּב וְנִבְנֶה חֳרָבוֹת כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת הֵמָּה יִבְנוּ וַאֲנִי אֶהֱרוֹס וְקָרְאוּ לָהֶם גְּבוּל רִשְׁעָה וְהָעָם אֲשֶׁר-זָעַם יְהוָה עַד-עוֹלָם – מלאכי

אֵל קַנּוֹא וְנֹקֵם יְהוָה נֹקֵם יְהוָה וּבַעַל חֵמָה נֹקֵם יְהוָה לְצָרָיו וְנוֹטֵר הוּא לְאֹיְבָיו.  – נחום

הִנֵּה סַעֲרַת יְהוָה חֵמָה יָצְאָה וְסַעַר מִתְחוֹלֵל עַל רֹאשׁ רְשָׁעִים יָחוּל – ירמיה

הָיְתָה חֶרְפָּה וּגְדוּפָה מוּסָר וּמְשַׁמָּה לַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבוֹתָיִךְ בַּעֲשׂוֹתִי בָךְ שְׁפָטִים בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְתֹכְחוֹת חֵמָה אֲנִי יְהוָה דִּבַּרְתִּי – יחזקאל

וְאָמְרוּ כָּל-הַגּוֹיִם עַל-מֶה עָשָׂה יְהֹוָה כָּכָה לָאָרֶץ הַזֹּאת מֶה חֳרִי הָאַף הַגָּדוֹל הַזֶּה – דברים

הַבָּשָׂר עוֹדֶנּוּ בֵּין שִׁנֵּיהֶם טֶרֶם יִכָּרֵת וְאַף יְהֹוָה חָרָה בָעָם וַיַּךְ יְהֹוָה בָּעָם מַכָּה רַבָּה מְאֹד במדבר

וַיִּתְגָּעַשׁ וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ מוֹסְדוֹת הַשָּׁמַיִם יִרְגָּזוּ וַיִּתְגָּעֲשׁוּ כִּי-חָרָה לוֹ – שמואל

כִּי יָגֹרְתִּי מִפְּנֵי הָאַף וְהַחֵמָה אֲשֶׁר קָצַף יְהֹוָה עֲלֵיכֶם לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם וַיִּשְׁמַע יְהֹוָה אֵלַי גַּם בַּפַּעַם הַהִוא  – דברים

 ועוד ועוד

 

קרדינליות - סתם בחירה שלי 'ה'בובות', או ה'ראשיות'... איך לכנות את מריה, מרתה ישו וכו'... ושאר חלקי האלוהות אצל הנוצרים....? לגבי הפוריוזו - אצלנו הוא כועס רק על הרשעים, על הגויים וכשהעם מעדיפים זונות, כוהני בעל וכו'... זה ברור, איך לא יכעס?? אצל הנוצרים הקאתוליים, וחלק מהפרוטסטנטים הוא זועם כי הוא זועם, כי הוא נולד כזה... בלי קשר צדיק-רשע וכו'. אצל הקלויניסטים אנחנו נולדים אשמים כלפי שמים, וזה גורלנו, לחיות באשמה נוראה כי לעולם לא נהיה בסדר, מה שלא נעשה וגם אם נעשה רק טוב, הוא - אלוהים - לא ייתן שום סימן שאנחנו היינו בסדר או טובים... הוא מתגלה רק ליחידי סגולה נבחרים.... לקדושים...לעמך אין צ'אנס... בגלל זה הוא פוריוזו...(גבות מחוברות אצל הביזנטים...)  

 

וגם: אצלנו הוא סוחר. אם אוהבים אותו אז הוא מבטיח המון הבטחות, זרע כחול על שפת הים, עושר ואושר וכו' וכו'.  אצל הנוצרים הוא קמצן. לא מקבלים כלום.

 

בשנים שגרתי בגרמניה הייתי ממלמלת בסטודיו את פסוקי הזעם הנהדרים והנפלאים... הייתי שולפת אותם אחד אחד ומקללת את הנאצים

 

כן, אכן היה תענוג להעתיק אותם אחד אחד.

 

  הי תמי

בלי ספק סרט מקסים מכל הבחינות. מסכימה לכל מילה שלך.

למה זכרתי כאילו בסוף הבנקאי הרע נהיה טוב גם הוא? היתה לי בראש תמונה ברורה של ההתנצלות שלו.

מאוד ממליצה לראות בשחור לבן.

 

לגבי

CORPO CELESTE

אהבתי מאוד את הילדה המתבגרת עם הפנים הנפוחים שהם כמו בהתכוננות, אלה פנים שעדיין לא ממומשות, הן בכח. נושא אהוב עלי.

גם המקומות ואופן הצילום שלהם, קצת באלכסון, היו כמו הפנים, מין שטחי הפקר במצבי ביניים.

הנושא של הוסת הראשונה גם חשוב. כילדה קבעתי לעצמי שאם לא אקבל מחזור אני בחירת אלוהים, מה שכמובן לא הייתי

 

כך כותבת קמיל פליה על וסת:

Menstruation was once called “the curse,” a reference to the expulsion from the Garden, when woman was condemned to labor pains because of Eve’s sin  …Menstruation and childbirth are an affront to beauty and form. In aesthetic terms, they are spectacles of frightful squalor…But excretion, through which nature for once acts upon the sexes equally, can be saved by comedy, as we see in Aristophanes, Rabelais, Pope, and Joyce. Excretion has found a place in high culture. Menstruation and childbirth are too barbaric for comedy. Their ugliness has

produced the giant displacement of women’s historical status as sex object, whose beauty is endlessly discussed and modified. Woman’s beauty is a compromise with her dangerous archetypal allure. It gives the eye the comforting illusion of intellectual control over nature.

 

אבל הטומאה והנידה זה רק יהודי-נוצרי, לא? אצל היוונים ישנן הכוהנות הוסטליות, אלהויות הפיריון, וגם אצל המצרים וההפרסים זה אחרת, לא?

 

Most early cultures hemmed in menstruating women by ritual taboos. Orthodox Jewish women still purify themselves from menstrual uncleanness in the mikveh, a ritual bath. Women have borne the symbolic burden of man’s imperfections, his grounding in nature. Menstrual blood is the stain, the birthmark of original sin, the filth that transcendental religion must wash from man. Is this identification merely phobic, merely misogynistic? Or is it possible there is something uncanny about menstrual blood, justifying its attachment to taboo? I will argue that it is not menstrual blood per se which disturbs the imagination—unstanchable as that red flood may be—but rather the albumen in the blood, the uterine shreds, placental jellyfish of the female sea. This is the chthonian matrix from which we rose. We have an evolutionary revulsion from slime, our site of biologic origins. Every month, it is woman’s fate to face the abyss of time and being, the abyss which is herself.

.................................................................................

 

The autonomy of the ancient mother goddesses was sometimes called virginity. A virgin fertility seems contradictory, but it survives in the Christian Virgin Birth. Hera and Aphrodite annually renewed their virginity by bathing in a sacred spring. The same duality appears in Artemis, who was honored both as virgin huntress and patron of childbirth. The Great Mother is a virgin insofar as she is independent of men. She is a sexual dictator, symbolically impenetrable. Males are nonpersons: Neumann elsewhere speaks of “the anonymous power of the fertilizing agent.”5 Thus Joyce’s sensual Great Mother, Molly Bloom, sleepily mulls over all the men in her life as “he,” implying their casual interchangeability. The Great Mother did not even need a male to fertilize her: the Egyptian goddess Net gives birth to Ra by parthenogenesis or self-fecundation. The mother goddess gives life but takes it away. Lucretius says, “The universal mother is also the common grave.”6 She is morally ambivalent, violent as well as benevolent. The sanitized pacifist goddess promoted by feminism is wishful thinking. From prehistory to the end of the Roman empire, the Great Mother never lost her barbarism. She is the ever-changing face of chthonian nature, now savage, now smiling. The medieval Madonna, a direct descendant of Isis, is a Great Mother with her chthonian terror removed. She has lost her roots in nature, because it is pagan nature that Christianity rose to oppose.

תודה.

 

על הדם של מרתה למדנו בסרט רק במילים ופד. לא אף טיפת דם. אפילו לא כתם חיצוני על הבגדים... רק הכומר אומר לה, התלכלכת. אבל אנחנו לא רואים. אפשר להרהר במידת הציות של הסרט לגועל נפש התרבותי שבהשחתת היופי והצורה.  לבתולה הזו יש רק פנים וניצני ציצי... המקום שבו הסרט מעדיף הפשטה היסק ודימיון על פני נראות הוא קלאסי. קלאסי-גברי. המשולש הריק למטה...את הפסל של ישו מותר לזרוק מהגשר .,. זה כמו החרא של ג'ויס.

 

פלוס: האימה והגועל מהוולגריות של הביולוגיה והטבע משותפת לגברים ונשים. . . למעשה. לכל מי שיש בו 'רוח'...

לפי פליה האשה הארכיטיפית היא הטבע ואין לה צורך באמנות (או ב'רוח'). אשה בהריון היא ישות סגורה ומושלמת, דוגרת, סוליפסיסטית. אני נוטה להסכים ולי, אם לומר את האמת, היה חלום להיות כזאת (אבל בגירסה מטוהרת). אמא שלי היתה אשה ארכיטיפית. ונראה לי למשל שקולין, אשתו הראשונה של אהרן שבתאי, אם ילדיו, היתה כזאת עד שגורשה. שתיהן חיו בזוהמה, במה שפליה מכנה ה"קטוני". פליה הגדירה עצמה כטרנסג'נדר הרבה לפני שזה הפך מדובר, טרנסג'נדר במובן העמוק, וזה גם מה שאנחנו.

 

נכון.

 

בד"כ אם יש דם בסרטים או באמנות הוא מורם והופך לספקטקל – טאקשי קיטנו, הרמן ניטש ואפילו גרשוני, לא מעט בזכות הצבע המלכותי המרהיב.. היא אומרת שזה לא הדם (המשותף לשני המינים) אלא החומרים חסרי הצבע, הריריים שמוצאם ברחם.

 

...אפשר היה לנסות לדמיין דם/ריריות  שהם לא ספקטקל ולא פורנו.... היא בחרה שלא ל-

 

כן, היא הבת של פליני. אם נשים היו מראות דם, זה היה בלתי נסבל. את נזכרת בכאלה?

 

...ואולי בזה את מקבלת נקודת מבט חדשה על “הליוטרופיון” עם ארבע מאות הבהמות שלו (סוסות כולן) על הגב, מבוססות בבוץ...

 

את מתכוונת שהקטוני הוא נושא בעבודות האלה?

 

קשה להבחין בזה בשל הקו שהוא המשגה. שוב, לפי פליה, קו המתאר הוא אפוליני, המצאה גברית כנגד חוסר המובחנות של הטבע.

 

אולי תקראי את הראיון בתוהו?

 

תוכלי להעביר לי? אם לא, אקנה בהזדמנות.

 

תכנסי דרך האתר שלי.

 

OK

 

לגבי אמניות ודם ‘ממשי’ – נכון, בעיקר בצילום... או בקולנוע שעושות נשים...  נאמן עסוקה בדימום כבר עשרות שנים, אבל זה מופשט... או חצי מופשט... ליוכבד ווינפלד היה עיסוק ישיר בווסת שהיה באמת אמנות משעממת ודלה ... האם זה היה בלתי נסבל בגלל הדם? לא יודעת. זה היה בלתי נסבל כי פורמאלית זה היה משמים... לא?

 

גם אני חשבתי על וינפלד. מבחינתי היה באמנות שלה גם משהו דוחה, דבוק מידי לגוף.

 

אגב, בסרט האחר של רוהרוואכר   THE WONDERS  שזכה ב-2014 בגרנד-פרי יש המון דבש שמציף את הרצפה (אבא שלה היה חוואי דבורים). אני תוהה איזה מעמד יש לדבש?!

 

אקרא את הראיון בערב

 

אני תוהה אם את מכירה את הסרט היפה של  ויקטור אריצ'ה מ- 1973

THE SPIRIT OF THE BEEHIVE

 

https://thepiratebay.tel/torrent/5795554/The_Spirit_of_the_Beehive_(1973)_Sp_Engsubs

 

כרגיל... לא מכירה. את באמת מכירה ה’כול הכול’...

 

תודה על הלינק. 

אתמול בלילה סיימנו (סספורטס ואני) עבודה מאסיבית של שלושה ימים הדפסת הטקסט על עשר יריעות. זה היה סיוט שלקח אצלי גם שבוע שלם לפני והכול יחד עם היריעות עלה לי הון תועפות...

עכשיו הסיפור מודפס ומתחילה עבודת הציור.

 

http://tohumagazine.com/he/article/%D7%94%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%98%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%95%D7%9F-%D7%A8%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%A7-%D7%90%D7%95-%D7%A8%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%99

 

זה לינק ישיר לתוהו. אם לא מצליח מכאן, אז מהאתר ב – ראיונות  או  מהליוטרופיון בסלקטד וורקס.

 

כל הכבוד שהצלחתם. זאת עבודה קשה מאוד.

 

ממש ממש קשה. לא ידעתי למה אני נכנסת וגם היה צריך לעשות כמה הדפסות חוזרות כי התקלקל... זה היה באמת סיפור מייגע נורא. ויקר. 

... גם מיותר, כנראה. אפשר להדפיס בהזרקת דיו על הרבה חומרים... אולי לא החומר שלי שנמס בחום....

 

/.... דבש ודבורים זה עולם ומלואו אצל בוייס, זוכרת?  יש ארנבת ויש דבורה...

 

The symbolism of bees also signifies the way the Church generates her spiritual fruits because bees are virginal, they don't have any sexual contact (1). As the Church gives grace through the purity of her divine Sacraments, so the bees give us honey and wax by the labor of their pure bodies. This is why their wax, considered the fruit of a virgin labor, is worthy to burn in the candles on the altar at the offering of the Holy Sacrifice. 

 

איזה יופי, תודה.