על דורון ליבנה

                                                           תמר גטר , יוני 2019 ערב הפורשים, בצלאל

​

דורון ליבנה לימד 35 שנים בבצלאל. למעשה חייו סבבו ונקשרו במוסד הזה מיום שנרשם ללמוד בו, אחרי הצבא.

מבין האמנים החשובים לדורון שניים שבו ועלו בשיחות ההכנה: המורה שלו, יוסף הירש, רשם יקה  ומורה סמכותי מאוד, לפי הסיפורים גם אדם מאוד חכם, שלימד בבצלאל מ- 1964, הירש הזה, וכנגדו הכתיבה והאסתטיקה של סמיואל בקט.

 אידיאולוגית מדובר בהפכים: היקה, מודרניסט שמרן קיצוני שתיעב אקספרמנטליזם, ובקט שהיה מהפכן, חדשן ומופת נערץ של אקספרימנטליות.

ההתנגשות האידיאית הזו נעשית לסיפור האישי של דורון.

מכיוון שדורון רואה עצמו כממשיכו של הירש, ומכיוון שבמחלקה עסק בעיקר בהוראת רישום בחרתי לעסוק בסרט שהכנתי בצד זה של האמנות שלו, ולהתמקד בחלק המאוחר שלה - רק ברישומי הדיו, ומהם, להצטמצם עוד רק בפרק אחד של רישומי עיניים, פרק שלקח כארבע שנים לערך.

רישומים אלה חושפים להבנתי את הפרספקטיבה היותר מדויקת על המהלך של דורון כולו; ביתר דיוק: הם מגלים את הויתור הגמור שלו על מודל העצמיות המודרניסטי.

​

אבל דורון של עיני הדיו -  זה לאחרונה. הוא התחיל עם גריד.

​

רוזלינד קראוס ציינה בזמנו איך עצם מושג האבנגארד הובן כפונקציה ישירה של דיסקורס האורגינליות. למשל הפרקטיקות של עבודה עם גריד בשנות השבעים בכלל, וגם ברגע הפתיחה של דורון בתוך זה.

​

 האורגינליות נעשית הנחת עבודה הנובעת כשלעצמה מעצם הפרנציפ המבני של הגריד, קרי: הישנות וחזרה. האקספרימנטליסט סוגד למקוריות. מדוע זה ששואף למקורי יאמץ לעצמו פרנציפ מבני שכל מה שיש לו להציע זה שיכפול, הישנות וחזרה? התשובה היא בדיוק בגלל שהתנאים המבניים האלה אחראיים לחוסר הרארכיות גמור, לקיפאון אבסולוטי, להיעדר מרכז, להיעדר כל שינוי או גיוון ומתוך כך הם עויינים לחלוטין את השפה, את הדיבור. שפה היא שוני וזמן. (לכן גם היסטוריה, מסורתיות, תקדים, סמכות, סקיל וכו'...)  הגריד אטום לכל זה, אטום לשוני, עויין כל סוג של נאראטיב, ולכן גם כל פרמטר אפשרי של זמן (של זמניות) של מיקריות... כל זה עונה מצויין למשאלת המקור והמקורי - איך אתה מתחיל מכלום, מאפס, רק מעצמך, בלי ה'היסטורי'.

​

אז דורון פתח את דרכו אכן, בדיוק נמרץ עם העוינות הזו של הגריד לסיפור. כבר בזה, תבניתית,  הייתה גלומה ההבטחה לרדיקליות מהפכנית. במובן זה הוא היה נאמן למילות הצופן של סטפן דדלוס ב'דיוקן האמן כאיש צעיר', שקראוס ציטטה: "שתיקה, גלות, עורמה", אותו קוד האמת בה' הידיעה שאותו אומנם נחל גם בקט מג'ויס, ובעשורים הסמוכים מי לא?

​

מה קרה כשהאמת הזו החלה לקרוס? דורון סבב על העקבים של עצמו, או במילים חריפות יותר, התיישב לעצמו על הזנב: הוא פנה לקליגראפיה סינית. מה זה אומר כאן? זה אומר פתח איפה שהיה סגור הרמטית: פתח להיסטורי, למסורתי, לתקדים, לסמכות, מיומנות... זרק את ה'אני' במובן של המקור, ועם כל זאת שימר את הגריד עם העויינות המודרניסטית לנאראטיב, אבל איך? כאן, אותו הרמטיזם אבסולוטי שלו  - גריד זה גריד -  נעשה המצע של שינון הצורות ההיסטוריות של הקנזי, הכתיבה הסינית, בכפוף לאידיאל המיומנות העילאית שלה כאשר שכלול הכתב שקול לשכלול האופי, האדם שאתה...  מה זה במושגי האבנגארד? השמרנות בקיפאונה המצמית ביותר: איטום עקרוני של סיכוי המקורי והדרך הבטוחה איך לא להיות האדם שאתה...

​

אלה הן שתי פילוסופיות שקשה מאוד ליישב אותן.

זה התיאור העקרוני של ההסתבכות של דורון בין בקט להירש.

​

אז מה עניין אותי במיוחד בארבע שנות עיני הדיו?

הן באו אחרי ניסיונות הקליגראפיה: דורון השאיר את הניירות  עם הגריד הסיני האדום ו- התחיל לרשום בדיו שחורה, בנוסח הירש-גרשוני-אורי-ליפשיץ וכו' אבל במן חירות אדישה לסגנון, או חוץ-סיגנונית, ומתעלמת לחלוטין מן הרשת האדומה. הגריד הסיני נעשה בטל בשישים לעומת ערכו של כושר הספיגה העצום של הנייר הדקיק שעליו הוא משורטט.

​

אני חווה את זה כניסיון דומע -  ליטרלית -  לשוב אל דיסקורס האורגינליות. ותחשבו על זה גם ש'עין' בעברית זה גם מקור.

הסרט שעשיתי הוא ארוך ומפנה הרבה קשב ומבט לאיך בדיוק דורון מבצע את הרישומים שלו. הוא יהיה בסיפרייה למי שמתעניין. הערב, מפאת הזמן קיצרתי אותו, וקצצתי בעיקר ברגע הלשוני של שנות השבעים-שמונים, בפיסול, בהצבות ובציור הצבעוני, עבודות שמהן נראה הערב רק על קצה המזלג.

לסיום הפתיחה הזו:

​

בשנים האחרונות דורון עוסק בהוראה בלבד ובכתיבת ספר על רישום. יותר מפעם הוא ציין בפני את ההוראה כעשייה החשובה לו ביותר.

 רישומי הדיו שנראה כאן לא הוצגו מעולם. הם נעשו בתוך שגרת יומיום, עפ"ר כסוג של אימון, כחלק ממדיטציה, ללא כוונה אמנותית ספציפית ועם הגב אל שדה האמנות שדורון פרש ממנו בהחלטה כבר לפני שנים. אבל רישומים אלה כן נעשו מתוך עניין עמוק בטכניקה ובמיומנות, שאותן תיארתי.

​

גופים גדולים מן העבודות הללו הושמדו.

​

​

​